בנם של אווה ובניק. נולד ביום כ"ד באדר א' תשל"ח (3.3.1978) בטשקנט, בירת אוזבקיסטן, אז חלק מברית המועצות. אח צעיר ללאוניד ואח בוגר לאוולינה.

אלכסנדר – סשה, כפי שכונה בפי הוריו או אלכס, כך קראו לו כולם – היה ילד נבון ופיקח שכבר בגיל ארבע ידע קרוא וכתוב. בהיותו בן חמש, לאחר ש"חיסל" את כל ספרי הילדים שנמצאו בסביבה עבר למדף ספרי המבוגרים, וכבש גם אותם. אחת הפעילויות האהובות עליו ביותר באותם ימים הייתה לשבת עם אביו ולקרוא – או להקריא, ליתר דיוק – את העיתונים. עם איכויות אלה, לא פלא ש"הוקפץ" לכיתה א' שנה או יותר לפני הגיל המקובל באוזבקיסטן, ובלט מייד ברמתו האינטלקטואלית יוצאת הדופן. הגם שתואר כילד מופנם ושקט, התחבב על כולם בזכות מזגו הנעים והרצון הכן להושיט יד בכל עת. ככל שגדל, גברו צימאונו לידע, אהבתו ללימודים ושאיפתו להתקדם.

קשר קרוב שרר בינו לבין אחיו הגדול ממנו בשנתיים. כילדים, הרבו לשחק ביחד, להשתובב ולבחון את הגבולות, וגם אם לעיתים נקלעו למריבה – כטבעם של אחים צעירים – היה זה תמיד ברוח טובה. בהיותו בן עשר נולדה אחותם הצעירה ואלכס הפך ל"ילד סנדוויץ'". בלט כעמוד התווך במשפחה, בוגר מכפי גילו, אחראי ועוזר – בן למופת ששימש לאחותו עוגן ומודל לחיקוי.

באוקטובר 1990, זמן לא רב לאחר פתיחת שערי ברית המועצות לעלייה, עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בתל אביב. אלכס היה הראשון לסיים את לימודי העברית באולפן, ובטבעיות רבה קיבל על עצמו את האחריות לארגן את חייהם החדשים, לתווך למשפחתו את הסביבה ולטפל בכל הפרטים הקטנים. הוא נרשם לחטיבת הביניים של "עירוני ו' – רוגוזין תל אביב" – מוסד חינוכי שתלמידיו מגיעים מקשת רחבה של קהילות תרבות לאומיות, אתניות ודתיות, ועד מהרה מצא את מקומו בחברה ובלימודים.

בארץ גילה את אהבת הספורט, החל ללמוד היאבקות – ענף מתחום אומנויות הלחימה, התאמן ללא לאות ופיתח שרירים ונהנה מהדמות החדשה שנשקפה מהמראה. "הוא היה נער יפה תואר ואתלטי," סיפרו בני משפחתו, "חביב וחברותי, בעל ידע נרחב וחוכמת חיים, ומסוגל לדבר על כל נושא שבעולם. זו כנראה הסיבה שכולם נמשכו אליו ואהבו אותו. לא זו בלבד שידע להגן על חבר או חברה בסיטואציות שונות שנקלעו אליהן ולשמש להם סנגור – התברר שהתחום הזה גם מעניין אותו מאוד."

בשנת 1994, ארבע שנים לאחר הגעתם לארץ, העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לרמלה, אך אלכס המשיך ללמוד ב"רוגוזין" בתל אביב – בחטיבה העליונה. בתקופת התיכון, מלבד השקעתו הרבה בלימודים, מצא גם זמן לעבוד במשרה חלקית וכך לממן בילויים ותחביבים שלו. בהתאם לחלומו – להתגייס לשירות קרבי ולתרום את חלקו למדינה שכה אהב, הגביר את אימוני הכושר.

עם גיוסו לצה"ל, בשנת 1997, הוצב ב"משמר הגבול" – הזרוע המבצעית של משטרת ישראל – ועבר את מסלול הכשרת הלוחם. את שלוש שנות שירותו הסדיר עשה בירושלים, בגזרת הר הבית שבעיר העתיקה, וזאת על רקע ההסלמה הביטחונית, פיגועים תכופים והתפרעויות בלתי פוסקות מצד האוכלוסייה הפלסטינית. "היה לו שירות לא פשוט," סיפרה אחותו, "ולמרות שהיה עד לחוויות לא נעימות ולביטויי איבה חריפים כלפי החיילים, תמיד הרגיע את ההורים המודאגים ואמר שהכול בסדר ושקט."

באפריל 2000, לקראת שחרורו, החליט לחתום קבע, התגייס למשטרת ישראל, ובעשר השנים הבאות, על רקע אירועי האינתיפאדה השנייה והפיגועים הקשים, המשיך לשרת כלוחם מג"ב – בגזרת איו"ש (אזור יהודה ושומרון), בירושלים, בעוטף ירושלים ובמקומות נוספים.

בשנת 2004, בגיל עשרים ושש, נישא. בשנים הבאות נולדו שתי בנותיו – אריאנה ואמי.

בד בבד עם שירותו כלוחם, החל ללמוד משפטים בקריה האקדמית אונו. ב-2005 סיים את לימודיו בהצלחה, ואחרי התמחות קיבל רישיון עריכת דין. בהמשך, בשאיפתו התמידית להרחיב את אופקיו, השתתף בקורסים ובהשתלמויות. מפקדיו במשטרת ישראל אשר התרשמו מאישיותו ומכישוריו הציעו לו לעבור לתפקיד בתחום התמחותו. אלכס, שבתפקידו האחרון במג"ב שימש אחראי על מתנדבים במושב ניר צבי הסמוך למקום מגוריו, נענה לאתגר, ובשנת 2010 פשט את מדי הלוחם ועבר לשרת בחטיבת התביעות של משטרת ישראל – אחת משתי סמכויות התביעה העיקריות בבתי המשפט בישראל, לצד הפרקליטות. בתפקידו כמייצג התביעה המשטרתית הופיע בפני שופטים רבים, בדיוני הוכחות, במוקדים ובמעצרים.

לאורך שנות שירותו הארוכות בחטיבת התביעות, זכה לעבור בין צוותים שונים ולהתנסות במגוון סוגי תיקים. הוא אהב מאוד את עבודתו המשפטית, השקיע בה את כל מרצו, היה אהוב ומוערך בקרב עמיתיו והממונים עליו וזכה לאמונם ולעידודם. "אדם יקר," כתבו, "איש מקצוע עניו ומסור לעבודתו." וכך תיארה אותו דניאלה, ראשת השלוחה האחרונה ששירת בה: "אלכס הוא תובע יסודי, המתעמק בתיקים ובסוגיות משפטיות, מקבל כל משימה במאור פנים ובאהבה ומבצע אותה בשקט האופייני לו ובמסירות כזו שנותנת למפקד הרגשה טובה, שיש על מי לסמוך ובידיעה שהדברים יתבצעו ויתבצעו בצורה טובה."

בשנת 2014, לאחר ארבע שנים בחטיבת התביעות, סיים בהצלחה קורס קציני משטרה והועלה לדרגת פקד.

אלכס היה איש משפחה אהוב ואוהב, אב גאה לשתי בנותיו הרקדניות, שלא החמיץ אף הזדמנות להראות לעמיתיו בעבודה סרטונים ותמונות מתחרויות הריקודים שלהן. בן מסור להוריו ואח טוב ומיטיב שתמיד תמך, דאג ועזר. בלט גם בקרב חבריו כדמות תומכת ומכילה וכמי שידע להשרות סביבו אווירה טובה, ולא אחת גם הומוריסטית. את מרבית זמנו הקדיש לעבודה התובענית והמשיך לעבוד גם בבית, עמוק לתוך הלילה, אך ניצל כל רגע פנוי כדי להתאמן ולשמור על כושר גופני.

בשנת 2020, בתחילת מגפת הקורונה, החלו פוקדים אותו כאבי ראש חזקים. בהתמשך המצב, הלך לרופא ונשלח לסדרת בדיקות. האבחנה הקשה הייתה חד-משמעית, והצביעה על כך שלקה בסרטן.

אלכס היה נחוש לנצח את המחלה. במשך שנתיים עבר טיפולי כימותרפיה קשים ומתישים ונלחם בגבורה. בני משפחתו נרתמו למאבק, עטפו אותו באהבה ולא עזבו אותו לרגע. חברים ועמיתים הקיפו את המשפחה, באו לבקר, תמכו וסייעו.

בשנת חייו האחרונה עבר להתגורר אצל הוריו, אשר התמסרו לטיפול בו והקלו את ההתמודדות. הרופאים עשו כל שניתן כדי לבלום את התפשטות המחלה, אך קצרה ידם מהושיע. כחודש לפני יום הולדתו הארבעים וארבעה, עמד ליבו מלכת.

פקד אלכסנדר (אלכס) ישראילוב נפל בעת שירותו ביום ז' באדר א' תשפ"ב (7.2.2022) והוא בן ארבעים ושלוש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין החדש שבלוד. הניח שתי בנות, הורים, אח ואחות.

המונים ליוו את אלכס בדרכו האחרונה וחלקו לו כבוד אחרון, ובהם שופטים, אנשי הפרקליטות ואנשי חטיבת התביעות במשטרה – לובשי מדים, אזרחים וסנגורים שהפכו לחברים לדרך.

כתבו הוריו: "אלכסנדר, אתה כה חסר. הלב כואב ומסרב להאמין. ילד אהוב וגיבור שלנו, אתה תמיד תחיה בליבנו. אנו זוכרים ואוהבים אותך לעד!"

כתב האח לאוניד: "אלכס, האח הקטן והיקר שלי, אני אוהב אותך ומתגעגע אליך. אתה חסר לי ואני לא מעכל שאתה כבר לא איתנו .לא אשכח את הזיכרונות שלנו ביחד, את הצחוק שלך והחיבוק שלך. אני נזכר כל הזמן בימי השישי המשפחתיים, ביחד אצל ההורים, כשהיינו נפגשים וצוחקים. אני מתגעגע אליך ולרגעים שלנו ביחד. אני אוהב אותך, אח יקר שלי."

כתבה אחותו: "אלכסיס שלי, הנפש התאומה שלי, הדמות להערצה שלי והחבר הכי טוב שלי. זה שתמיד ידע לייעץ, לעזור בשעת צרה, לצחוק, לחבק ולאהוב ללא תמורה. מתגעגעת לעיניים שלך, לחיוך הכובש שלך, לטוב לב שלך, לעקיצות, לחיבוק ולצחוקים שלנו. ... הלב מסרב להאמין שאתה לא כאן. מדמיינת לעצמי שפשוט טסת הרחק למדינה אחרת לחיות את החיים בשקט, בשלווה ובנחת. אלכסיס שלי, הגיבור האישי שלי והלוחם שלי, מודה לאלוהים שזכיתי באח כמוך. מודה לאלוהים שניתנה לי הזכות להיות לצידך, לחבק, לחזק ולאהוב בתקופה הכי קשה בחייך. תודה שהיה לי אותך!"

ספדה לו ראשת יחידת תביעות תל אביב: "אלכס היה איש צנוע ושקט, אולם ידע לייצג את התביעה בבית המשפט בנחישות ולעמוד על עמדתו היכן שהיה צורך בכך. רק לאחרונה נפגשנו ב'זום' ואמרתי לו שכולנו מתגעגעים אליו ואוהבים אותו; הוא ענה לי שגם הוא אוהב ומתגעגע. ואכן, אלכס היה אהוב מאוד ביחידת תביעות תל אביב כולה. כולנו התעצבנו לשמוע על פטירתו בטרם עת ובגיל כה צעיר. אזכור אותו כאיש עדין, נעים הליכות וחרוץ. יהי זכרו ברוך."

אלכס הונצח באנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל שבמכללת השוטרים בבית שמש.